The Vignettes משתפים אותנו בתהליך היצירה ובחלום המשותף שהפך לצליל ייחודי בריאיון בלעדי

עם שחרור אלבום הבכורה שלהם, חברי The Vignettes – יוהאן ויג'י – מזמינים אתכם לצלול לתוך יקום מוזיקלי וסינמטי, שבו כל שיר הוא כמו סצנה מסרט שטרם נכתב. מה שהתחיל כחברות של שני סטודנטים להלחנת סרטים, הפך לפרויקט מוזיקלי ייחודי שמטשטש את הגבולות בין פסקול, פופ וחלום. הם לא שואפים רק להישמע טוב, אלא שואפים לספר סיפור.

למרות הרקע השונה שממנו מגיע כל אחד מהם – יוהאן עם זיקה לפופ, ויג'י שמגיעה מהעולם הקלאסי וההרמוני – שניהם נפגשים במקום שבו מוזיקה פוגשת רגש, וזיכרון פוגש קול. יחד, הם יוצרים סאונד שנשמע כאילו יצא מסרט קולנוע קורע לב. כל צליל, כל מעבר, בנוי כמו פריים מתוך סרט.

במהלך הריאיון הם חושפים את תהליך היצירה שמאחורי 'Afterimage', האתגרים שבהגדרת ז'אנר חדש כמו "פופ סינמטי", והחלומות לעתיד – שכוללים לא רק במה בינלאומית, אלא גם חיבור אנושי עמוק באמצעות מוזיקה. אם אי פעם הרגשתם ששיר יכול לעטוף אתכם כמו סצנה בלתי נשכחת – The Vignettes כאן כדי לגרום לכם להרגיש כך שוב.

איך העבודה שלכם כצמד התחילה? יש סיפור מאחורי השם שלכם?
"הצמד שלנו, The Vignettes, התחיל מתוך חלום משותף בין שני חברים לכיתה שנפגשו בזמן שלמדו הלחנה עבור סרטים. שנינו באנו מרקעים מוזיקליים שונים במעט, אחד שמבוסס על פופ ותקשורת המונים, והשני על קומפוזיציה קלאסית, אבל מצאנו מכנה משותף באמצעות האהבה שלנו לספר סיפורים דרך מוזיקה.

אחרי שעבדנו יחד על מספר פרויקטים כמו סרטים קולנועיים וסרטים דוקומנטריים, הבנו שיש לנו משהו ייחודי: סאונד שמשלב אורכסטרציה קולנועית עם נגיעות של מוזיקת פופ. רצינו ליצור שירים שיחושו כמו "סרטים ללא מסך" – חדים, רגשיים, ומעוררי חוויות. הרעיון הזה הפך לבסיס של The Vignettes.

השם שלנו, The Vignettes, מגיע מהאפקט של "vignetting" שנראה לעיתים בצילום ובקולנוע, שבו הקצוות מטושטשים ולמעשה ממקדים את תשומת הלב במרכז. באופן דומה, אנחנו שואפים להביא את הצבעים והמרקמים הייחודיים של כל חבר בצמד כדי להבליט את הרגשות והסיפורים שאנחנו רוצים לשתף, כמעט כמו יצירת רגעים קטנים וממוקדים בתוך המוזיקה שלנו."

איך אתם מקווים שהמאזינים יתפסו את הרעיון של 'Afterimage' כששומעים את המוזיקה שלכם? יש שירים שאתם מקווים שהמאזינים יתחברו אליהם יותר?
"אנחנו מאמינים שכל חוויה, כולל אהבה, היא בסופו של דבר חולפת, ומה שנשאר זה רק זיכרונות. אם המוזיקה שלנו תוכל להשאיר אפילו את דימוי הרגש הקל ביותר, נהיה אסירי תודה. למרות שלאלבום יש שלושה שירים נפרדים, אנחנו רואים אותו כיצירה אחת רציפה, כמו סרט בן שש דקות. אז אם זה אפשרי, היינו רוצים שהמאזינים יחוו את האלבום בישיבה אחת, בחדר חשוך, עם אוזניות טובות!"

מה היה תהליך היצירה בעת העבודה על 'Afterimage'? האם היו אתגרים במהלך העבודה על האלבום?
"התייחסנו לאלבום כמעט כמו אל כתיבת תסריט, ובנינו למעשה שלושה סיפורים שונים שיכולים להתפרס בתוך נושא האהבה. אחד האתגרים הגדולים ביותר היה לתרגם את הז'אנר הזה שאנחנו קוראים לו "פופ קולנועי" לכדי צלילים. מכיוון שזה לא ז'אנר מוכר, היינו צריכים לחשוב בזהירות איך להציג את הזהות של The Vignettes לעולם. עם זאת, במבט לאחור, אנחנו מאוד גאים במה שהצלחנו להשיג."

האם יש שיר ב-'Afterimage' שנושא את המשמעות הרגשית העמוקה ביותר עבורכם באופן אישי? האם יש זיכרון או סיפור מאחוריו?
"במקום לגשת לכתיבת האלבום מתוך רגש אישי, דמיינו כל שיר כמו סצנה מתוך סרט. השיר השלישי, 'Jansang', משמעותי במיוחד עבורנו כי הוא נכתב מיד אחרי ששוחחנו בפעם הראשונה כ-The Vignettes. יצאנו לתעד את צלילי סיאול, והשיר נולד במהלך שיחת טלפון באותו הלילה. אולי זו הסיבה שהוא מרגיש קרוב במיוחד ללבנו."

מה הייתם רוצים שמישהו שמעולם לא שמע עליכם יקח איתו אחרי שהוא יאזין ל-'Afterimage' בפעם הראשונה?
"היינו רוצים שהאזנה לאלבום שלנו תרגיש כמו להיכנס לאולם קולנוע ריק ביום בודד ולצאת החוצה לאוויר הקר של הבוקר המוקדם, כשאתה עדיין עטוף במצב הרוח המתמשך של סרט שאתה לא מצליח לשכוח."

הוויזואליזר הסינמטי ל-'Afterimage' יש אווירה מאוד אטמוספירית, כמעט כמו חלום. מה הסיפור או המסר מאחורי הווידאו? היה סיפור או רגש ספציפי שרציתם להעביר דרכו?
יונגבין (צלם): "כיוון שזה היה הייצוג הוויזואלי הראשון של The Vignettes, השקענו הרבה מחשבה כיצד אנחנו רוצים להציג את הצמד. ההתמקדות העיקרית הייתה בלתפוס אווירה קולנועית שמתאימה לז'אנר הפופ הקולנועי, תוך כדי רמיזה לקשת נרטיבית — גם אם היא קצרה או עדינה. יותר מכל, לא רצינו להכתיב רגש מסוים. במקום זאת, קיוונו שכל צופה יפרש את הווידאו ואת המוזיקה בדרכו שלו, תוך שהוא מביא את רגשותיו וחוויותיו האישיות לסיפור."

איך הייתם מתארים את הצבע המוזיקלי של The Vignettes ואילו נושאים הייתם רוצים לחקור בשירים העתידיים שלכם?
"היינו מתארים את הסאונד שלנו כ'פופ סינמטי' שמבוסס על אורכסטרה וסיפור סיפורים. תחשבו על זה כעל שילוב בין מוזיקה שתראו בסרטים לפופ. התחלנו את הפרויקט הזה בשאלה, 'מה אם מלחינים כמו אניו מוריקונה, אלכסנדר דספלאט, או ג'ו היסאישי היו חוקרים מוזיקת פופ?' זה מה שאנחנו מנסים לעשות. אלבום הבכורה שלנו Afterimage הוא רק החלק הראשון של עולם נרטיבי רחב יותר שנחשוף בקרוב. אנחנו לא יכולים לחכות לשתף אותו איתכם."

האם היה נקודת מפנה במהלך יצירת 'Afterimage'? רגע שבו הרגשתם, "כן, זה הסאונד שחיפשנו"?
"כיוון שישבנו על כל ההרכב המוזיקלי לפני שסידרנו את המוזיקה, לא היה לנו רגע 'יוריקה!' אחד גדול. אבל אם יש שיר שעליו שמנו הכי הרבה דגש, זה השיר הראשון באלבום, 'Freefall'. הוא נועד להיות הזמנה לתוך העולם שלנו. השתמשנו בקול פעמונים, כלי קשת עשירים, ופסנתר כדי ליצור תחושה כאילו אתם נכנסים לתוך אגדה."

האם ראיתם תגובות או פרשנויות של מעריצים ל-'Afterimage' שהפתיעו או ריגשו אתכם?
"התרגשנו מאוד מתגובות כמו: 'זה מרגיש כמו סרט', 'זה נשמע כמו מחזמר', או 'זה כמו חלום'. זה ממש מחמם את הלב לראות אנשים שמתחברים לקונספט של פופ סינמטי. הרבה מאזינים ציינו שהמוזיקה שלנו מרגישה שונה ממה שהם רגילים לשמוע, ולשמוע את זה תמיד משמח אותנו מאוד."

האם יש אמנים או להקות, קוריאנים או בינלאומיים, שהשפיעו עליכם במסע האמנותי שלכם?
יג'י: "תמיד נמשכתי למלחינים אימפרסיוניסטים כמו דביסי וראוול. ההרמוניות שלהם השפיעו עליי עמוקות, ואני חושבת שאפשר לשמוע את ההשפעה הזו ב־'Freefall'."
יוהאן: "תמיד הערצתי כותבים ואמנים שיכולים לספר סיפורים אישיים בצורה חמימה ו'קרובה'. אמנים כמו אלטון ג’ון, בילי ג’ואל, רייצ’ל יאמאגאטה, ובשנים האחרונות גם בן פולדס, טום אודל ולואפי. אני גם שואב השראה מאמני ג'אז, במיוחד בכל מה שקשור לאופן שבו הם משתמשים בהרמוניה וטקסטורה."

האם יש במות או אירועים בינלאומיים מסוימים שאתם חולמים להופיע בהם בעתיד?
"רק לדמיין את זה מרגיש כמו חלום. מכיוון שהמוזיקה שלנו כוללת אורכסטרציה, אנחנו מדמיינים הופעה חיה שתכלול להקה ונגני כלי מיתר. היינו שמחים לשתף פעולה עם מוזיקאים מכל העולם ולהופיע בכל מקום שבו יש אנשים שמתחברים לסאונד שלנו. אנחנו מקווים שהמוזיקה שלנו תוכל להיות חלק מאירועים משמעותיים שתורמים להשפעה חיובית על החברה."

האם יש לכם מסר מיוחד עבור הקוראים שלנו שקוראים כרגע את הריאיון?
"כרגע אנחנו יכולים לברך אתכם רק דרך מילים על מסך, אבל אנחנו באמת מקווים שלא יעבור זמן רב עד שנוכל להסתכל לכם בעיניים ולהגיד תודה באופן אישי. המסע של The Vignettes רק התחיל, ויש עוד כל כך הרבה סיפורים ושירים שאנחנו נרגשים לחלוק איתכם. אנחנו מקווים שאלבום הבכורה שלנו, 'Afterimage', ישאיר הד רך בזיכרון שלכם. עד שניפגש, נתראה בקרוב."

עקבו אחרי The Vignettes ברשתות החברתיות:
אינסטגרם | טיקטוק | טוויטר | יוטיוב