ALLDAY PROJECT הם משב הרוח המרענן שתעשיית הקייפופ הייתה צריכה

בעידן שבו תעשיית הקייפופ נעה לפי חוקים נוקשים של תבניות והפרדת מגדרים בולטת במיוחד, נדמה היה שאין עוד מקום להפתעות. אבל דווקא אז הגיעה קבוצה חדשה מבית היוצר של THE BLACK LABEL

אמנם הם לא הראשונים לפעול כקבוצה מעורבת, שכן KARD עשו את הופעת הבכורה שלה כבר לפני כמעט עשור, אך הם מציבים אלטרנטיבה בולטת ונדירה במיוחד בעידן הנוכחי: חמשת החברים – נשים וגברים – לא רק עומדים זה לצד זה על במה אחת, אלא גם משתפים פעולה באופן שוויוני, טבעי ולא מתנצל. כשבדור הרביעי והחמישי של הקייפופ נדמה שאפילו אינטראקציות מזדמנות בין גברים לנשים הפכו לסוג של טאבו, הקיום של ALLDAY PROJECT הוא נחוץ במיוחד.

זה לא חדש שקבוצות מעורבות הן נדירות בקייפופ. על אף הנוכחות של מעריצים מכל המגדרים והמגזרים, רוב הקבוצות ממשיכות לפעול בפורמט חד-מגדרי מיושן למדי. הסיבות מגוונות – שיווק, תדמית, ולעיתים גם עניינים של דינמיקה פנימית, שמרגישים בעיתיים לסוכנויות הקוריאניות.

דווקא מכאן, ההתרגשות סביב הופעת הבכורה של ALLDAY PROJECT מוכיחה אחרת – הקהל משתוקק לקבוצות מעורבות ואינטראקציות טבעיות בין גברים ונשים בתעשייה.

ההרכב כולל את אנני, יורשת תאגיד הקמעונאות Shinsegae, שבחרה בקריירה מוזיקלית במקום במסלול העסקי המתבקש. טרזן, רקדן ודוגמן שכיכב בעבר קליפים של NewJeans ו-I-dle. ביילי סוק, קוריאנית-אמריקאית שכבשה את עולם הריקוד עוד לפני גיל 18 בזכות כישורי הכוריאוגרפיה שלה. ווצ’אן, ראפר שהיה מועמד כבר בגיל 13 בתוכנית 'Show Me The Money 6' ואף היה חלק מליין-אפ הטרייניז של BigHit Music. אל ארבעתם מצטרפת יונגסו, הווקליסטית היחידה בקבוצה, שכמעט עשתה את הופעת הבכורה שלה בקבוצת הבנות הפופולרית ILLIT.

מאחורי הקבוצה עומד לא אחר מאשר טדי פארק, מפיק-על שמזוהה בעיקר עם הצלחות כמו BLACKPINK ו-BIGBANG. ההחלטה של טדי להמר על קבוצה מעורבת, שמאתגרת את גבולות הפורמט , אינה מובנת מאליה. אבל כשזה מגיע למפיק עם רזומה כמו של טדי, זו לא סתם החלטה אמיצה, מדובר באמירה. וכאמור, האמירה הזו הוכיחה את עצמה כנכונה.

התגובות ל-ALLDAY PROJECT לא איחרו לבוא, והן היו נלהבות במיוחד. לא בהכרח כי הקבוצה הציגה מהפכה מוזיקלית, אלא כי היא הביאה משהו שהקהל לא ידע עד כמה הוא מתגעגע אליו: גישה, נוכחות וביטחון. בעידן שבו קבוצות של הדור הרביעי והחמישי בתעשיית הקייפופ מוצפות באסתטיקת Y2K, צבעים פסטליים, ומוזיקה רכה – קבוצה כמו ALLDAYPROJECT, שמחזיקה שורשים מז'אנר ההיפ-הופ והז'אנר האורבני, היא בדיוק מה שהתעשייה הייתה צריכה.

אמנם המוזיקה שלהם אינה בהכרח חידוש מהפכני, אך עצם השילוב בין קבוצה מעורבת מין, סאונד חד, ודימוי שאינו מתנצל – יצר את האפקט, והקהל בדרום קוריאה ומסביב לעולם הוכיח עד כמה הוא השתוקק לזה. זוהי למעשה ההבנה שבתוך ים של קונספטים מתוקים או סינתטיים, הקהל חיפש משהו מחוספס ואמיתי. לא במקרה הם סומנו מיד כקונספט שהגיע בדיוק בזמן – אמנם לא כדי לשנות את הז'אנר, אבל בהחלט כדי להעיר אותו מחדש.